לכל אחד ואחת יש "שריטות" - אזורים רגישים, פחדים, טראומות קטנות או גדולות. באזורים אלה הרגישות גבוהה ולכן גם לרוב התגובות יכולות להראות למתבונן מהצד כלא פרופורציונאלית. אני מדמה את "השריטות" האלה למעין "כפתורים" שכאשר לוחצים עליהם, בכוונה או בטעות, נגרמת מיד תגובה חזקה.
החוכמה הרגשית בזוגיות היא להכיר את כפתוריו (שריטותיו) של האחר, לפתח כלפיהם אמפתיה (או לפחות לא להיות שיפוטי לגביהן) ולנסות לצמצם את הפעמים בהם האחד לוחץ על כפתוריו של האחר. זוהי מיומנות מעולם האינטליגנציה הרגשית הנקראת "מודעות לרגשות אחרים". בבסיס המיומנות עומדת התפיסה כי רגשות הם אינם אקראיים. להופעת רגש מסוים סיבה / מקור אותו ניתן לחקור ולהבין. בעקבות ההבנה של המקור לרגש, ניתן בעצם גם לנבא מתי הוא יופעל או במילים אחרות מתי הכפתור יילחץ.
לדוגמה, נמצאת אצלי בטיפול מטופלת שהחל מגיל צעיר שמעה כל הזמן מהוריה את המשפט "אל תעשי עניין מכל דבר". זו הייתה הדרך של הוריה להקטין ולצמצם את תחושותיה של ביתם, על מנת שהם לא יצטרכו לשנות את דרכי הפעולה שלהם מולה ולהתייחס ברצינות לדעותיה ורצונותיה. בכך הם גרמו לה לאבד במידה רבה את בטחונה בכך שהשיפוט שלה את המציאות הוא נכון ואמיתי. ברבות השנים התפתח אצלה באזור זה "כפתור" רגיש ביותר המופעל כאשר מישהו משמעותי מנסה לבטל או להקטין את רגשותיה כלפי אירוע מסוים שחוותה. בדיוק על הכפתור הזה לוחץ, בלי להבין שזה מה שהוא עושה, בן זוגה לחיים. כאשר היא נסערת ממשהו, הוא אומר לה במילים כאלה ואחרות שהוא חושב שהעניין לא נורא כל כך. ברגע זה היא מתפרצת עליו, במה שהוא מכנה "שטיפה", זאת בלי שהוא מבין במה הוא חטא או טעה כל כך שהיא מרגישה פגועה, כי הרי הוא בסה"כ ניסה לסייע לה להירגע. בטיפול, לומד בן הזוג להכיר לעומק את המקור ל"שריטה" של בת הזוג שלו, מבין על איזה כפתור הוא לוחץ ולומד לפתח תקשורת שונה עם בת זוגו. תקשורת זו כוללת ראשית אמפתיה רבה יותר לתחושותיה ולחוויה שחוותה ורק אז מעבר לניסיון לסייע לה בהקטנת המצוקה שחשה. בדוגמה זו רציתי להמחיש כי הציפייה מבן הזוג היא לא להצטרף את "השריטה" ולעודד אותה, אלא לגלות אמפתיה רבה יותר כלפיה ורק אז לנסות ולהציע כיוון הסתכלות אחר. כל אחד מאיתנו החי בזוגיות מבקש להרגיש קודם כל שרגשותיו ונקודת המבט שלו זוכה לקבלה והכרה מצד בן הזוג ורק לאחר מכן הוא יכול להקשיב ולקבל פרספקטיבה אחרת.
Commentaires