על מין, אינטימיות ומגדר

מהכותרת ניתן להבין שפוסט זה נכנס לשדה מוקשים פוטנציאלי בגלל העיסוק בשני נושאים רגישים כמו מין ומגדר ובאופן ספציפי את ההבדל אותו ניתן למצוא פעמים רבות בין בני זוג בתפיסה שלהם אודות הקשר שבין אינטימיות ומין.

אתחיל בתיאור ששמעתי מזוגות מספר רב של פעמים:

זוג הורים שעבר אחר צהרים וערב אינטנסיבי ואפילו מתוח סביב הילדים ומטלות הבית. במהלך "עבודות הרס"ר" התרחשו כמובן הכעסים והמתחים הרגילים בין בני הזוג שמלווים אותם כמעט בשוטף. כאשר "המלחמה הסתיימה" והילדים נרדמו סוף סוף, נותרו עוד מטלות כאלו ואחרות שבוצעו בשקט יחסי. בת הזוג, מרגישה רחוקה, די מרוקנת ועדיין עם שאריות כעס, ואילו הגבר כבר שכח את כל ההתרחשויות ורוצה לעבור הלאה, תנחשו לאן. הוא מנסה לשכנע בכל מיני דרכים את זוגתו להיכנס איתו למיטה והיא מסרבת / מתחמקת / נמנעת. הגבר מבחינתו כועס, מתאכזב ומרגיש דחוי ואילו האישה אינה מבינה כיצד בכלל ניתן לעבור הלאה, ללא קירבה וללא האינטימיות הנדרשת לקיום יחסי מין.

תיאור נפוץ זה מדגים את ההבדל המגדרי בתפיסת יחסי מין. ישנם גם מקרים כמובן שלא המגדר הוא זה שמוביל לתפיסות השונות, אך מניסיוני, לרוב ההסבר הוא מגדרי. לרוב, הצד הנשי במשוואה, תופס יחסי מין כמושפע (ובמידה רבה אפילו תלוי) ברמת האינטימיות במערכת היחסים לעומת הצד הגברי, שרואה ביחסי מין מימד נפרד שאינו קשור באופן הדוק למידת האינטימיות הקיימת במערכת היחסים. אין ברצוני לטעון כי יש כאן תפיסה אחת, בין אם הנשית ובין אם הגברית ,שהיא נכונה או צודקת יותר, אלא רק להדגים את השונות בין התפיסות השונות לגבי יחסי מין ולכן את הצורך לגשר ביניהן.

כאן אני רוצה לבשר לגברים שבינינו (וגם לנשים שתופסות מיניות כמימד נפרד מן הקשר וחיות עם גברים שכן מחברים בין אינטימיות לבין מין), כי משימת הגישור בין השפות והתפיסות השונות, מצריכה דווקא אותם לעשות כברת דרך. הכוונה "בכברת דרך", היא שעל מנת שבני הזוג יקיימו יחסי מין, שניהם צריכים להרגיש שהם רוצים בכך ולא שצד אחד, לרוב הנשי, נעתר לצרכיו של הצד השני, הגברי. לכן, על מנת שיחסי מין יתממשו, נדרשת אינטימיות וקירבה אותה יש ליצור כתנאי מקדים. זוהי ההבנה שבן הזוג חייב יהיה לפתח, כי אחרת הוא יחוש פעמים רבות דחייה או שהמין יהיה יותר כצורך חד צדדי, מאשר זוגי. ישנם כמובן פעמים בהם ניתן יהיה להיסחף לתשוקה גם ללא אינטימיות, אך במערכות יחסים ארוכות, לרוב תידרש אינטימיות וקרבה. אינטימיות עוברת בשיח, בהתעניינות הדדית, באוורור הכעסים ובפתרון קונפליקטים ככל שהם נוכחים. אינני טוען כי הכול צריך להיות פתור בין בני הזוג כדי שהם יקיימו יחסי מין, אך כאשר ישנו ריחוק שלא לומר כעס, יש "לטפל" באלה כתנאי מקדים.

אין כאן אמירה ערכית על כך שהתפיסה אחת יותר טובה מאחרת. אלא מתוך הצורך להבין את השונות בשפות ובמקרה זה את הצורך לגשר עליה דרך אימוץ נקודת המבט הרואה יחסי מין כחלק מאינטימיות, שהיא לרוב נשית. לנשים שבינינו רק אומר שעליהן להסביר לבן הזוג את השונות בצרכים על מנת שיבין כי אין כאן דחייה כלפיו, אלא צורך ליצור קירבה שבעקבותיה המין יהיה מתגמל ומהנה.